מלח הארץ – צילומים

“סדרת הצילומים של אלישבע שקד, “מלח הארץ”, תוחמת עצמה למפעלי ים המלח, אך יש בה גם מן ההמשך לסדרת החממות (2012-2008) שצולמה על ידה בבקעת הירדן. בין שני מוקדים אלה, ממשיכה שקד לתור אחר אבני היסוד של שפתה הצילומית. שפה שתחבירה נאמן למסורת הצילום הקלאסית – אור ים תיכוני בוהק, טקסטורה של מלח ומתכת צרובת שמש, וקומפוזיציה הבוחנת מערכת יחסים מורכבת בין טבע בראשיתי לצלקות בנוף, מעשי ידי אדם.

יחסה של החברה הישראלית לנעשה בים המלח מורכב. התחושה הרווחת היא שלא נעשה די להגנתם של נופיו וזהותו. מנקודת ראותה של הצלמת, חירות הצילום מופקעת גם היא ממנה באמצעות גדרות ומערכות אבטחה, ולכן אין הזירה מתמסרת אליה בקלות.

בסדרתה הנוכחית מהלכת שקד על “קו פרשת המלח” בתמהיל מדויק. היא פוסעת בדרכם של ה”צלמים הטופוגרפיים” של שנות ה- 60 במאה הקודמת, אלה שבחנו מחדש את מיתוס נופי המערב בעדשה ביקורתית, צינית לעתים, ו”ניטרלית” כביכול. אולם בשפתה האישית, ביקורתה המרומזת נמהלת באהבת אמת ליופי ולטבע כאחד. בכך מנציחה שקד במצלמתה כוריאוגרפיה מרתקת של מחול בין תצורות אמורפיות לבין תבניות נוקשות, עד שהכאוס והסימטריה חוברים להם יחדיו.