אנשים | תערוכה בסדרת נדבך 16

תערוכה שביעית בסדרת נדבך 16

אוסנת בר־ניסים-לנדאו מציגה סדרות ציורים מן השנתיים האחרונות החושפות היסוס ובדיקה כמו גם שבריריות של חוויה.

מוקד עיסוקה בעבודותיה היא המחיקה. המחיקה כאקט ציורי מכונן המאפשר בכל רגע נתון בריאה מחודשת ומשמש כמהלך ציורי בעל משמעות כפולה; מבטל והורס מחד ומאידך, מייצר בתוכו שאלות חדשות כמו תפקידו של הריק והאין בציור.

בתוך הריק הלבן הנוצר, מתהווה מציאות קשה ומאתגרת. אוסנת שותלת בתוך הריק דימויים הצצים ונעלמים כמו מבין חורי הצצה מבעד ללבן ההולך ומשתלט על הציור. הריק כמוות, כסוף, מופיע בסדרות השונות בווריאציות שונות – כמחיקה לבנה, ככתם שחור אטום וכהעלמת הדימוי והטיפול בשאריות שלו: שרידי בובה שרועה, שרידי פנים ושיער.

מאתגרים לא פחות הם הדימויים בעבודותיה של אוסנת. בסדרת העבודות הכחולה מייצרת אוסנת יחסים בין שניים; זהויות לא ברורות של אישה בעלת חדק המרמזת על אבר מין זכרי, לבין אישה נוספת המכוסה לעיתים ברעלה. הדואליות בתפקידי הדמויות הזכריות נקביות הללו מעלות שאלות על התפקידים והיחסים בין השניים. כאן, המחיקה מופיעה ממוקדת יותר, כפעולה המבטלת זהות. אוסנת מוחקת את הפנים, מטשטשת פרטים ובודקת את המתח בין הדמות המזוהה לאנונימיות המתבקשת. היא מנסה לייצר אקסיומה של יחסים. נזירות רבת פנים. חווית ניתוק עולה מתוך העבודות; הן בעיצוב דמות האישה-גבר-פיל והן בבחירת הפלטה המצומצמת ובמשיחות המכחול האטומות.

בתהליך של רדוקציה הדרגתית בודקת אוסנת עד כמה מעט מחזיק ציור, ומאפשרת למתח הדק הזה בין המצויר למבוטל להתקיים.