אל מקור העין

פיסול קראמי
חוה אפשטיין מפסלת בטכניקת פיסול קראמי צבעוני מקבצי דמויות הנמצאות באינטראקציה של התבוננות. הדמויות בוחנות את הנגלה לעין, תוך ניסיון להבין את מקור העין (במובן מעיין) שנסתר מאחור.
בסדרת קלפי ההגות ‘מסע התם אל מקור העין’ המתייחסת אל ההתבוננות פנימה, יצרה אפשטיין את מסכות פניה שלה. כל מסכה מייצגת פן אחר של היבטי החיים.
בפסל ‘ליטל סומו’ בודקת אפשטיין את ההתבוננות החוצה. ב’ליטל סומו’ יצרה האמנית את בת דמותה כבובה יפנית וכך תיארה את הזדהותה האישית עם קסמי תרבות זרה.
תצלומים נושנים של משפחת אביה של אפשטיין, שחלקם נספו בשואה וחלקם התפזרו בכל קצוות העולם, היוו מקור לקבוצת הפסלים ‘יהי מקורך ברוך’. בקבוצה זו האמנית בוחנת את העבר/עברה.
בקבוצת הפסלים ‘התבוננות’ בוחנת אפשטיין את המתרחש בחלל התצוגה. קשר העין הנוצר בין הפסלים לדמויות הנוספות המוצגות בתערוכה ולקהל הצופים, מדגיש את רבגוניות החומרים – ממרחבי הזמן, המקום וההוויה הסמלית.

מידע נוסף:
בתערוכה מוצגים מקבצי דמויות הנמצאות בזיקה הדדית של התבוננות. הדמויות בוחנות את הנגלה לעין תוך ניסיון להבין את מקור העין (במובן מעין) שנסתר מאחור.

התבוננות כלפי פנים: בסדרת קלפי ההגות ‘מסע התם אל מקור העין’ יצרתי את מסכות פני. כל מסכה מייצגת פן אחר של היבטי החיים ומדריכה את דמות התם-תמה שבמרכז כיצד להתמודד עם תכני העולם שמסביב ולשלבם עם תכונותיה.

התבוננות כלפי חוץ: מיוצגת על ידי הפסל ‘ליטל סומו’ שבו יצרתי את בת דמותי כבובה יפנית וכך תיארתי את תקופת שהותי ביפן ואת הזדהותי עם קסמי תרבות זרה.

התבוננות כלפי העבר: תצלומים נושנים של משפחת אבי היוו מקור לסדרת הפסלים ‘יהי מקורך ברוך’ אשר איחדה אל העבר, ממקום של תקווה לעתיד, את בני המשפחה שחלקם נספו בשואה והשאר התפזרו בכל קצוות העולם.

יהי מקורך ברוך (משלי ה’, יח’)
בחרתי בפסוק זה (בעקבות הספר ‘מקור ברוך’ שכתב קרוב המשפחה ברוך הלוי עפשטיין) כדי לאפיין את הסדרה, אותה אני חותמת בשם המקור שלי – אפשטיין הלוי בנבנשתי.
בפסל יהי מקורך ברוך שפותח את הסדרה, פיסלתי את אבי, כבן עשר, כשהוא יושב לשמאלם של אמו ואחיו. אבי המפוסל יושב על ספר חייו ומורשת משפחתו רבת הדפים. הרצפה היא מרבץ של קרעי מכתבי אביו, אמו, אחותו. מכתבים עליהם שמר כל ימי חייו.
לקולאז’ התצלום שברקע הוספתי את דף הפתיחה של הספר ‘מקור ברוך’ ואת אות החיים האחרון שנשלח אליו מן האם: גלויה מוורשה הכתובה באידיש ונושאת את התאריך: 28.8.39 (ארבעה ימים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה).

כבתו, אני יודעת כי לימים אותו ילד יעז לעזוב את חיק משפחתו העשירה, לפרוץ (כפי שמו, פרץ) אל דרך חדשה ולבנות את חייו בארץ ישראל. אני יודעת שהעצב הקיומי הנסוך על פניו ילווה את גורלם המר של שותפיו לתצלום – אמו שנורתה לקבר אחים בגטו פינסק ואחיו שהובל מגטו וורשה אל תאי הגזים עם אשתו ובנו בן החמש.
אני גם יודעת כי עתיד ענף המשפחה הזו מוטל על כתפיו של אבי, נצר לשבט לוי ולמשפחה ספרדית עתיקה ונישאה, בנבנשתי. משפחה שהיו בה רבנים רבים ידועי שם שמרביתם כונו ‘המאור הגדול’ או ‘הגאון הגדול’ ושמתוכה צמח הנשיא הראשון של מדינת ישראל (ועוד נשיא…) ומולו גם ה’חזון איש’.
החיוך הקט ומבטו מלא התקווה של אבי המפוסל מכילים את אותו ידע שלי על תוצאותיו. בזכות החלטתו האישית לעלות לארץ, הוא יזכה גם ב’יהי עתידך ברוך’ – כלומר, הוא היחיד שיהיו לו ילדים, נכדים, נינים, שמחוברים יחדיו אל הגזע שלהם ואל מולדתם ההיסטורית.

התבוננות כלפי המתרחש סביב: פסלי הקבוצה ‘התבוננות’ יוצרים קשר עין עם שאר הפסלים בתערוכה ועם קהל הצופים. הם מדגישים את רבגוניות החומרים המיובאים ממרחבי הזמן, המקום וההוויה הסמלית.
חוה אפשטיין