חדר לפנים מחדר

חֶדֶר לִפְנִים מֵחֶדֶר / תמי בצלאלי-שוחט

שלמה אלפנדרי מזמין אותנו להתבונן ביצירותיו ממקום אחר. נדירות הן היצירות אשר קוראות לצופה להיכנס פנימה לתוכן, לחדרי החדרים שלהן ולעמוד בדיוק במקום בו עומד האמן בשעה שהוא מצייר אותן. מנקודת מבט זו הצופה מתבונן לא רק דרך העיניים אלא דרך הגוף כולו.
בשפה מופשטת כמעט לחלוטין, חפה כמעט לגמרי מהגדרות של צורה ותבנית, הצופה נעשה חשוף לכל תזוזה, לכל ניע בבד, לכל שקט ברווחים בין תנועה לתנועה. אט אט נעשה הקו מסלול הליכה, והכתם – מקום. מהר מאוד מצטלבים המסלולים ומתרבים המקומות. התחושה היא של תנועה במרחב. אתה זז מימין לשמאל ולהפך, ואחר כך גם פנימה והחוצה. לפעמים אתה רץ, לפעמים הולך לאט, אבל אם אתה עומד לרגע במקום, עולמו של שלמה הופך להיות עולמך שלך.
הפורמטים גדולים, לרוב מרובעים. לעיתים קו חוצה את שטח הבד מקצה לקצה, לפעמים ישנה צורה אנושית, חצי-מתנצלת, כאילו מתביישת בקיומה, ותמיד זהו הצבע שמציף. הצבע מלא ניגודים ומקצבים ממש כמו התנועה. הוא נערם רבדים רבדים. לפעמים הוא ישיר ובוטה ולפעמים מעודן עד כאב. שלמה אלפנדרי משתמש בצבעי אקריליק שזמן הייבוש שלהם קצר. כך הוא יכול להניח שכבות חדשות מהר יחסית, מבלי להפריע לקודמות. כך גם דרך עבודתו, השפה שלו היא התוכן עצמו. הוא עובד מהר ובשטף ואז, כשהתנועה שלו עצמו שוככת, יוצא החוצה מהציור ומתבונן, מחכה שוב להיקרא פנימה. כך, וחוזר חלילה, עד שהציור אומר “די.” באורח פלא, ולמרות התנועה הבלתי פוסקת, משדר הציור תחושת ביטחון של הוויה שיודעת היטב את מקומה, והקומפוזיציה המאגדת-כל מעניקה סדר ומארגנת. בעבודות שנוצרות מרחשי הבטן ומהמיית הלב הקומפוזיציה אחראית שבעתיים. ברישומים, שהם צידו האחר של שלמה אלפנדרי – צדו המסתורי, האפל יותר – הכול כמעט שונה: מכחול רווי בטוש שחור מתעד את תנועות היד שמחזיקה אותו. הדמות ה”מתנצלת” נמצאת כאן לרוב ומנסה באקט כמעט סיזיפי לברר עצמה. בעולם של תזוזה, צבע ותזזית בא הרישום ומביא את הפן הפנימי, העמוק יותר. הרישום מהיר מאוד, ישיר, כאילו בוטח, אך אף פעם לא לגמרי.

וְאֵיךְ זֶּה שֶׁמִּתּוֹךְ הַקַּיִץ פִּתְאוֹם הָשָׁמַיִם
מְגַלִּים וּמְכַסִּים אֶת מְאוֹרוֹת הָאוֹר,
פּוֹעֲרִים רָקִיעַ קַר
לְמָטָר צוֹלֵף בַּחוֹל, בָּאֲבָנִים,
וּבְגוּפִי הַשּוֹכֵב, שוֹאֵל לְפֵשֶר הַסּוּפָה,
מְבַקֵּש לְהַגִּיעַ לִכְלַל הַבְהָרָה.
שלמה אלפנדרי, מתוך ספר השירים “ערום ועריה” הוצאת גוונים 2007

תמי בצלאלי-שוחט