טליה ישראלי

תערוכתה של טליה ישראלי מורכבת מעבודות במנעד שבין שחור ללבן: ציורים גדולים וסכמטיים על בד מצטרפים לרישומי נוף קונטרסטיים על לוחות עץ בפורמטים קטנים. באמצעות פרקטיקה של דגימה מרפרודוקציות של פרסקאות רנסנסיים נגרעים מן הדימוי המוטיבים הנוצריים, בניסיון לחלן אותו: להישאר עם הנוף לבדו ולבחון את הרושם שהותיר, ובד בבד – לענות על החֶסֶר, לשמר נקודת התייחסות היסטורית למיתוס, את הכמיהה למקום הנכסף, למתוח אותו עד למרחב שבין “דיסני” לפילם-נואר. ישראלי בוחנת פערים אלו באמצעות כוחו המהפנט של קו יד מפותל בשחור, החורט את צעקתו האילמת של הנוף, ובמקביל – מתוך ציור היברידי, המכיר בפרספקטיבה כהישג הגדול של הרנסנס, אך פונה לאחור אל עבר ההשטחה באמצעות טכניקת גרפיטי. טיזרים של איקונוגרפיה נוצרית מאפשרים לישראלי להרהר על מעמדו של הכתם, המשתחרר מן ההילה הדתית ומכוון אל המופשט.