ברויר-אברמוביץ' הדי

החיפוש אחר ייחודו של כל מצב הוא הדבר המרתק אותי. אולם תרגום בלעדיותה של חוויה חמקמקה עשוי להיות מורכב למדי.

אני עובדת ישירות “מהחיים” כדי להשיג אפקט של מיידיוּת ולהרחיב ככל האפשר את המידע שאני יכולה ללקט מן הנושא. אבני היסוד הצוּרניות שמהן בנויה עבודתי הדו-ממדית חייבות כמובן להיות נוכחות: קומפוזיציה, יחסי צבעים, אור וצל, פרספקטיבה, פורמאט וכל כיוצא באלה. מעבר לכך, אפשר לקחת בחשבון גורמים נוספים כגון השעה, העונה, הטמפרטורה, האווירה, המרחב, מצב הרוח, המיקצב. הרשימה ארוכה.

עבודות אלה הן תמצית מאמצי לקַבֵּע את תחושת הרגע הספציפי, המבודד. בניסיון לזקק התנסות נקודתית, אני נוקטת דרכי ביטוי שונות, המוליכות אותי אל מטרתי. אני משתדלת לנצל כל אמצעי העומד לרשותי, בין בסקיצות מהירות ובין בעבודות ממושכות הרבה יותר. אני עובדת גם בשיטתיות וגם באקספרסיביות, מתוך מחשבה אך גם מתוך מהירות, בשיטות ציור ישירות ועקיפות. כל דרך טובה בעיני, ובלבד שתקרב אותי אל קו המטרה.

אחדות מן העבודות המוצגות כאן הן בעלות אופי אוטוביוגרפי. סידרה של דיוקנים-עצמיים מבעד למראה הסדוקה היא בעינַי איזכור הזכוכית המנופצת של ליל הבדולח. אני בת לניצולי שואה, ועולמם המנופץ של הורי פלש תמיד לעולמי שלי, ומטבע הדברים, השפיע על גיבוש זהותי. באמצעות הראי הפלסטי הסתמי, משתקף הקרע הזה של עולמם האבוד – בָּעכשיו שלי.

גם “צמד-כלאיים” מסכם לטעמי את חוויית ההגירה. מתעד תחושה של אי-שייכות תמידית, כאן או שם, הוויה של לא זה ולא זה. איחוי העולם הישן והמציאות החדשה מניב צורה חדשה במהותה.

גם בסידרת “רחוב יפו” יש מרכיבים של פרספקטיבה אישית. הרחוב הראשי הזה הוא אמנם בן מאה שנה ויותר, אך הוא נושא בגופו את הצלקות של חיי היומיום. זה אחד הנופים הפחות נחשבים בירושלים, אבל אני חשה אצילות מסוימת דווקא בהווייתו המוזנחת.

אחדות מן העבודות צוירו על משטח העשוי מחומרים מקומיים. הן מצוירות בשמן על לוחות עץ, שעליהם נמשחה תערובת ג’סו מוּפֶקת על בסיס אבק של אבן ירושלמית. המשטח הזה מזכיר בעצם ציור פרסקו, אך שונה ממנו בהיותו טכניקה של רטוב על יבש, לא רטוב על רטוב. החומר הזה מעשיר את הצבע, ומאפשר למשיחות התחתיות והעליונות ליצור – באמצעות מארג-גלזורות עדין – מסכת כרונולוגית של התמונה.

הדי ברויר – אברמוביץ’