רייזא נאך ירוזלם « The Jerusalem Artists House - בית האמנים בירושלים


רייזא נאך ירוזלם

איווילה קלינקה, ארוויל יובקוביץ', בנימין רייך, זהר פריימן, טרודי דהן, יורי חרצ'נקו, נזקת אקיג'י, סטיבי הנלי, פאבל פיינשטיין, רבי ג'ורג'ס

אוצר: סטפן באואר

פתיחה: חמישי, 13 דצמבר 2012

נעילה: שבת, 16 פברואר 2013

מפגש גלריה: שבת, 15 דצמבר 2012 12:00



  • טרודי דהן (1985) נולדה וגדלה בישראל. כעת היא חיה ועובדת בברלין. היא גדלה במשפחה רב עדתית ולכן הושפעה מתרבויות ומסורות רבות. בעבודותיה, דהן יוצאת למסע חיפוש אחר אופייה האישי. באופן מתמיד היא מתמודדת בדרכים חדשות עם שאלת הזהות באזור המתוח שבין מנגנונים חברתיים ומסורת.
    נזקת אקיג'י (1970) נולדה בתורכיה ועברה עם משפחתה לגרמניה ב1973. הרעיונות למיצגים, מיצבים ועבודות מולטימדיה שלה נשאבים מאירועי היום יום. בעבודות אלה, הגוף משמש פעמים רבות, כמכונת ההתבטאות. תחושות מתווכות על ידי זמן, תנועה, חומר, גוף ואינטראקציה. שברים מחיי היום יום מקבלים הקשרים חדשים ומאפשרים לצופה נקודות מבט חדשות.
    בעבודתה "Veil Fight", אקיג'י  נלחמת בכיסוי הרעלה והורדתו. מנקודת מבט דתית העבודה "Islamic Chapel", היא התכליתית ביותר. הסורות של הקוראן מוטבעות על בד שחור שעוטף כנסיה נוצרית קטנה העשויה עץ עם צלב על גגה. תערובת הדימויים צריכה להעלות את השאלה: האם כל הדתות, בייחוד הדתות האברהמיות, שותפות לאותו הגרעין?
    פאבל פיינשטיין (*1960), נולד במוסקבה ועבר לברלין עם משפחתו בגיל צעיר. הוא משחק  משחק  חתרני עם המסורת היהודית, עם מוסכמות הציור והציפיות של הצופה. הציורים שלו מבוצעים בצבעי שמן בטכניקות של המאסטרים הישנים ושואבים השראה מסצנות מהתנ"ך, טבע דומם ודמויות פיגורטיביות. פרטים מרגיזים מוחדרים לציוריו ומציעים סיפורים חלופיים לסיפורי התנ"ך המפורסמים.
    הדמויות שלו מאכלסות עולם שמתנדנד בין הומור לאימה.
    זהר פריימן (*1987) נולדה בירושלים וגדלה במשפחה דתייה בישוב חשמונאים בישראל. היא למדה בסדנא לציור בירושלים בין השנים 2009-2005. בעבודותיה היא מתעסקת בתפקידי האישה שנוצרו על ידי דת ומסורת. הרקע שממנו באה מעמיד בפניה שאלות רבות ומעורר דימויים המתעסקים בנשים בקהילות דתיות והאינטראקציות בין מסורת, מחויבות, וקשרי משפחה. הסצנות המוצגות לעיתים מאחדים בין אלימות ואיום לבין עדינות ואינטימיות. ארוטיקה קלה מועברת ללא הרף. ההפרה של "טאבו", כגון אוננות נשית, מוצגת באופן שהוא גם אינטימי וגם מביש שהצופה אינו נעלב מהפרובוקציה. לבסוף, הפגיעות של הדמות הראשית הוא החוט האדום שעובר בכל עבודותיה של זהר פריימן. נושאי האלימות, האיום, בנוסף לעדינות ואינטימיות הם מאוחדים בעבודות. עבודותיה הנוכחיות מתעסקות בטקסיות יהודית שמועברת מאם לבת (הדלקת הנר, הפרשת חלה ונידה), הצליבה של נשים והדיבוק.
    רבי ג'ורג'ס (1981), אמן גרמני ממוצא סורי, מתעמת בעבודותיו עם האינטראקציה בין דת וחברה. הוא גדל בעצמו בסביבה סורית אורתודוקסית ומתמודד עם מטלת הזהות דרך דת ותרבות. לכן, הוא מתמודד סוגיות מוסלמיות וגם נוצריות. דימוייו מעוררים ומנתחים דוגמות בין-תרבותיות ובין-דתיות. הוא מצטט ויוצר טקסים במיצגים שלו שבהם הוא מבתר את המתחים שבין הדת לגוף ומחבר ביניהם שוב בסדר חדש. הארכה של הסמליות נמצאת בעבודות הפיסול שלו שמתמודדות עם אלמנטים של אגדות ומיתוסים שמתקיימים עדיין בקונטקסט הדתי. קריסטלים מכסים וחודרים אל חיות, במקרה הזה יונה לבנה. קריסטלים אלה, שבאלכימיה מייצגים חיי נצח ובכימיה מייצגים גידול אי אורגני, מתגברים על מות החיות בצורה שהיא דומה ללידה מחדש אך באותה העת הם גם קורעות את החיות. כך, היונה עוברת למצב שבין חיים ומוות.
    סטיבי הנלי (1983) נולד בקליפורניה בארה"ב. הוא גדל במשפחה מורמונית ועובד כאמן ואוצר. עבודותיו מסתובבות סביב הטקסים הנוצריים המגוונים ביותר ולמרות שבמבט ראשון נדמה שציוריו מרגיעים במבט קרוב יותר הם מתארים עולם של לחץ והרגזה. התרבות הנוצרית הערכית עוברת הכנסה להקשרים חדשים וביקורת, דבר שמופיע גם במיצבים של הנלי.
    ארוויל יובקוביץ' (1975) הוא יליד לינדאו בגרמניה, בנו של עובד יוגוסלבי. אמו מוסלמית ואביו נוצרי אך בביתו הדת הייתה מזוהה עם המולדת הקרואטית הקתולית.  לכן יובקוביץ' בגיל צעיר, פיתח עניין בהבעה הנראית לעין של הקהילות הדתיות השונות, המסורות שלהן והדמיון שבינהן.  לצילומי הפולארויד המבויימים חלקית ותיעודיים חלקית, הוא משתמש בעיקר בחומר שפג תוקפו ולכן באופן מודע מקריב אלמנטים חשובים ליד המקרה ולבלתי נשלט.
    איווילה קלינקה (1979) גדלה בגרמניה המזרחית של שנות השמונים כאשר הדת הוסתרה על ידי צלליה של הסוציאליזם. מתוך המחסור במסורת ואמונה יוצרת קלינקה בעבודתיה יקום דתי משלה. בצילומיה אנשים צעירים מוצגים כאיקונים על רקעים כהים המזכירים את אמני הבארוק. עבודתיה של קלינקה מציעים לצופה נקודת מבט חדשה, מנותקת ולעתים מערערת.
    יורי חרצ'נקו (1986) למד באקדמיה לאמנות בדיסלדורף בין השנים 2008-2004. בלימודי הדוקטורט שלו הוא מתמודד עם הרעיון של שיח בפילוסופיה הפוסט מודרנית של אמנות עם התייחסות מיוחדת לשני פילוסופיים יהודיים משמעותיים, ג'אק דרידה ועמנואל לוינס. הציור האנכי שבתחילה נדמה כי אין בו אובייקט, מכיל דמויות וסמלים שחוזרים על עצמם, תמיד על גבי מרחב ציורי רב מימדים. הדימויים מבוססים על האפשרויות הרגשיות והמסורתיות של הציור. צורת הציור השונה של חרצ'נקו משפיעה על דמיונו של הצופה ומאפשרת לו לזהות דברים שונים בתוך הדימויים.
    בנימין רייך (1976) למד בבית הספר Beaux-Arts  בפריז, בנוסף ללימודים בבצלאל האקדמיה לאמנות ועיצוב בירושלים ובית הספר לצילום במוסררה, ירושלים. הסדרה רייזא נאך ירוזלם מהווה בשביל רייך מסע צלב עכשיווי; "Peregrinato pro amore Dei", צליינות למען אהבת האל. רייך מצייר קוים ויזואלים דקים שיוצרים מצב של ערבוב בין הרקע היהודי חרדי שלו לבין העולם האירופאי הנוצרי ומחבר בין מקומות קדושה רוחניים שנדמה שהם רחוקים במציאות. הוא יוצק יחד קדושה עם רומנטיקה ושגרה פגאנית ולהיפך. הסדרה מחברת נופים, מיתוסים, קודש ויופי גברי לכדי מבט אידיאליסטי אחד.