הביאנלה השביעית לרישום

רשמים VII – קו פעולה

23.11.19 – 15.2.20

אוצרת ראשית: הדס מאור

ההיסטוריה של הרישום נסקרה בהרחבה ומזוויות שונות על ידי אוצרות ואוצרי הביאנלות הקודמות, שגוללו באופן מרתק את התפתחות הרישום ובחנו את יחסו של המדיום למצע, הנתפש כאופייני לו ביותר – הנייר.

קו פעולה, הביאנלה השביעית לרישום, אינה מציבה במרכזה מצע כזה או אחר ואף לא יחס מסוים, שלילי או חיובי, למצע פוטנציאלי מעין זה. במרכז תשומת הלב שלה מצוי, למעשה, החלל עצמו – המרחב שבו מתכוננת פעולת הרישום, והעקבות שהיא מותירה בו. במובן זה, מרבית העבודות בביאנלה זו נעדרות מצע, וכלל לא מתקיים בהן יחס בין מצע לפעולה.

בשנת 1964 כתב דונלד ג’אד, שהיה מבקר אמנות בטרם הפך לדמות מפתח בהיסטוריה של האמנות לאחר מלחמת העולם השנייה, מאמר בשם “אובייקטים ספציפיים”. המאמר, שהתפרסם שנה מאוחר יותר באסופה Contemporary Sculpture: Arts Yearbook 8, עסק בסוג חדש של אמנות, המשוחרר מתפישות מסורתיות, המבחינות בין ציור לפיסול, ותחת זאת מתמקד בחקר “החלל הממשי”. עבור ג’אד, החלל עצמו היווה חומר, מהותי לא פחות ממשטחי החומר התעשייתיים שמהם נבנו עבודותיו.

בהמשך לקו מחשבה זה עוסקת הביאנלה השביעית לרישום ביחס שבין רישום לחלל; באופן שבו פעולת הרישום מסמנת נפחים במרחב, פוערת בו פערים, מותירה בו סימנים וצלקות ומציבה שאלות ביחס אליו. התערוכה כוללת בעיקר עבודות תלויות חלל, תוך שימת דגש מיוחד על הממד הפרפורמטיבי שבבסיסן; עבודות הניזונות מהבנת עומק של פעולת הרישום, אך מתגלמות, בסופו של דבר, באופן תלת-ממדי במרחב.

בהיעדר אותו יחס בין מצע לפעולה, העבודות מתאפיינות בנוכחות חומרית מודגשת ובממד אדריכלי מובהק. חול, מלט, עופרת, פליז, גבס, ברזל, עץ, גומי, אבן, זכוכית ועוד, הם החומרים שמהם בנויה התערוכה, חומרים היוצרים רישום בתלת-ממד, כזה הממיר את הקו ואת הכתם ממישור הדו-ממד בנפח, בחומר ובצורה, הנוכחים במרחב.

שלא במקרה אלו הם גם החומרים המשמשים לבנייה של ממש: ליציקת יסודות, לחיזוק קירות ולקביעת חלונות. באופן זה מעלה התערוכה במובלע את מושג הבית, אך מפרקת אותו למרכיביו ומעקרת את פוטנציאל ההכלה הטמון בו. היא מציגה את מה שעשוי אולי, יום אחד, לחבור, להיבנות ולהפוך לבית, אך נזנח, קרס או התפרק, בינתיים.