חמאוי אילנה

רישומי פחם וגרפיט

בתערוכה מוצגים רישומי פחם וגרפיט על-גבי גיליונות נייר גדולים – כולם בנושא הנוף, בו עוסקת חמאוי ברציפות מאז ראשית דרכה כציירת. תיאורי שמים עולים ממרביתם, ובעבודות האחרונות מצטרפת אליהם גם הארץ.
רישומיה של חמאוי הם תוצאה של עבודה איטית ועמלנית, הבנויה שכבות רבות של חומר. עבודתה חוברת אל תולדות ארוכות-שנים של תיאורי נוף, כאשר הטבע ותחושותיה הפנימיות, המהווים תמיד את נקודת המוצא ליצירותיה, מקרבים אותה במיוחד אל אמני הרומנטיקה האירופית של סוף המאה ה-18 וראשית המאה ה-19. שאל ציורי השמיים והים שלהם חשה האמנית קרבה גדולה.
מושג מרכזי בחשיבתה של חמאוי היא המהות – המתגלה ומתנסחת כתוצאה מהתבוננות ברבדים רבים בטבע ובציור – כמו קריאה בין השורות – ומגיעה לשלמות כאשר יש תואם ואחדות בין הבבואה של הטבע לבין הבבואה של תנועותיה ותחושותיה. יצירותיה מעוררות בצופה תחושה של התפעמות, ורצון לשוטט בתוך מערך ההתרחשויות שעל הנייר. התנועה, הריחוף, הנפילה, הכובד, השקיפות והעומק – מרכיבים יחד את התכונות המהותיות המאפיינות את הרישומים.

התערוכה מלווה בקטלוג.

שמים וארץ / יהודית שפיצר 

מראשית דרכה כציירת עוסקת אילנה חמאוי בנוף. ברישומיה ובציוריה היא מתמקדת בנושא השמים, ולאחרונה היא משלבת בהם גם את הארץ. עד שנת 2006 בקירוב היא יצרה ציורים בצבעי-שמן על בד ומאז פנתה לרישום בפחם ובגרפיט על-גבי גליונות נייר גדולים. מעבר זה נבע מרצונה לעבוד במדיום שחומריותו וצבעוניותו שונים; הנייר ונגיעת החומר עליו שונים, וכך גם קצב העבודה, שזרימתה קלילה יותר.
בתערוכה זו בחרה חמאוי להציג את רישומי הפחם והגרפיט בלבד, אך נקודת-המוצא ואופן התבוננותה בטבע ובציור דומים בכל הטכניקות שבהן היא משתמשת.

ציורי השמן על בד ורישומי הפחם והגרפיט על נייר הם תוצאה של עבודה איטית ועמלנית הבנויה שכבות רבות של חומר. כְּלִי העבודה של חמאוי ברישומים, מלבד הפחם והגרפיט, הוא המחק, שבעזרתו היא חושפת את מה שנמצא מתחת לפני השטח.

הטבע ותחושותיה הפנימיות של האמנית הם לעולם נקודת-המוצא לציוריה ולרישומיה והמתווך ביניהם הוא התצלום “המקפיא” רגע נתון אחד בטבע, ומדריך אותה במהלך עבודתה. היא מתבוננת בתמונה המצולמת ומתחילה לרשום את מה שהיא רואה בהתבוננות הראשונה. מכאן מתחיל תהליך של חדירה והתבוננות פנימה. האמנית נתפסת לפרט כלשהו, או להתרחשות כלשהי שמתגלה לה בתהליך העבודה, תוך התבוננות חוזרת בתצלום. לדבריה הפרט או ההתרחשות קיימים בתצלום כשולִיים, אך תוך כדי העבודה הם מקבלים משמעות ונוכחות גדולות ועם אלה היא רוצה להמשיך ולהעמיק כדי להגיע אל המהות. במקרים אחרים ההתרחשות שהיא חותרת לרדת לעמקה ברורה לה מן ההתחלה. לפעמים תצלום אחד עשוי להיות נקודת-מוצא למספר ציורים, מפני שהוא מכיל נושאים שונים שמעניינים אותה ושאינם ניתנים להכלה בציור אחד. כל נושא פותח דף חדש, שמתרחש בו אותו תהליך של מבט פנימה אל הציור ואל תחושותיה של האמנית כלפיו וכלפי הטבע. תהליך העבודה הוא תהליך ארוך של חיפוש ותהייה בדרכים נפתלות, עד לרגע ההבנה והגילוי.

מהות היא מילת-מפתח בחשיבתה ובתחושותיה הפנימיות של אילנה חמאוי. בעיסוקה בעננים היא מבקשת לגלות את המהות הנמצאת בתוך הנוכחות הפיזית: תנועה, ציפה, ריחוף, נפילה, מפגשים בין צורות וחדירת האור אל ההתרחשות הכללית. הדבר תקף גם ברישומי הגרפיט, שבהם נמצאת גם “הארץ”. המהות מתגלה ומתנסחת כתוצאה מהתבוננות ברבדים רבים בטבע ובציור, כמו קריאה בין השורות, והיא מגיעה לשלמות כאשר יש תואָם ואחדות בין הבבואה של הטבע לבין הבבואה של תנועותיה ותחושותיה של האמנית. במקביל המבט החוצה יחד עם המבט פנימה הופכים לאחדות אחת ומתקיים חיבור בין הנראה לבין הבלתי-נראה. רק אז, מבחינתה, הציור או הרישום גמור. תחושותיה הפנימיות של האמנית מוגדרות על-ידי מה שנראה לבסוף בציור.

עמידה מול יצירותיה של אילנה חמאוי מעוררת בצופה את אותה תחושה של התפעמות ואת הרצון לשוטט בתוך מערך ההתרחשויות שעל הנייר. ברישום פחם אחד הענן הכהה נע מלמטה למעלה ומכסה חלק מענן בהיר יותר, וברישום אחר העננים נעים משני כיוונים אל עבר נחשול לבן של אור נופל. ברישום אחר שולט כמעט בכל הגיליון אור לבן ובוהק – לובן שנוצר על-ידי מחיקה של שכבות פחם, או לובן הנייר עצמו – והוא נראה בעינינו כמשטח אור גדול שהעננים פונים ממנו והלאה. התנועה, הריחוף, הנפילה, הכובד, השקיפות והעומק – כל אלה מתגבשים לכלל התכונות המהותיות המאפיינות את הרישומים.

ברישומי הגרפיט מופיע לראשונה קו. קו רוחב של גשר וקווי עמודים אנכיים התומכים אותו לצד קווי-מתאר של בתים הנישאים מעליו. קווים אלה, שבמציאות הם בעלי נוכחות בולטת, מועלמים בשכבות גרפיט והם נותרים על הנייר רק ברמיזות קלות, עם הבזקי אור רכים הבוקעים מבין העמודים. במערך שלם זה של השמים, העננים והבתים שלמעלה מול הגשר ושטח השדה שלמטה, מתקיימת אחידות של תנועה וריצוד. בכל רישום נראה כאילו נקודת-התצפית על הגשר משתנה.

טשטוש הגבולות הוא אלמנט נוסף המאפיין את יצירתה של חמאוי. ברישומי הגרפיט הוא בולט בעמעום הגבולות בין השמים והארץ וביצירת האחידות; ברישומי הפחם הוא ניכר בפרימת שולי העננים והשארתם פתוחים, כשהם בנויים שכבות שכבות, אחת על-גבי השנייה. כך נבנה לא רק פוטנציאל התנועה אלא גם מופיע ממד העומק ברישום.