אייל גוטשלק לוי

אייל גוטשלק לוי מדווח על מהלך חוזר ונשנה בכל ציוריו: בשלב מסוים מתנתק הציור מהמקור שבעקבותיו החל לצייר, ועובר לשלב בו הוא מופעל מול זיכרון כלשהו; לפעולת ניתוק, אולי -לחלימה בהקיץ, לטביעה בחלל הציורי. תהליך היצירה מתנהג כתחילתו של חלום, בו דבר מה מזוהה תחילה כמוכר ואט אט הופך לבלתי מוכר, בלתי דומה ובלתי אפשרי, אך עודנו לובש את דמותו המוקדמת והראשונית של החלום. כך מתארגנות קומפוזיציות מנותקות הקשר מזוהה, או מציאות אשר רוקמות מארג חדש של הופעות על גבי הבד: נחש רגע לפני לכידתו, דמות אוחזת תמנון, חלון לנוף שלא נשקף ממנו דבר, ספינקס המעטר את קברו של אוסקר ויילד בפריז, ראשן שוחה במים עכורים ועוד. הגדר, החלון או הוילון מהווים מעין חציצה בין העולם הקרוב, זה שעוד אפשר לאחוז בו, לבין עולם פנימי, בוצי, רווי, טעון רגשות ובנוי מזיכרונות ומשחזורים.