איזאבל וייס

איזאבל וייס, ילידת צרפת, הייתה ציירת ייחודית, שמאז עלייתה לישראל בשנת 1972 כמו פעלה כאן בחשאי. יצירתה נגדעה עם פטירתה ב-2014. רוח זיכרון החיים בקהילה היהודית בצרפת בימי הכאב והבלבול שלאחר מלחמת העולם השנייה, הטביעו את חותמם העמוק על עבודתה, אף שמרביתה התהווה בישראל.

יצירתה כולה היא פרי התבוננות הבוקעת מן הרגש ופונה אל הרגש, ציור הלומד מעצמו ויודע את עצמו, הולך ומתפתח תוך כדי חקירה והתבוננות ונבנה מבפנים, מציור לציור, כמשנה סדורה וסוערת, פנימית ואפופת סוד. המקום הממשי והסמלי, שממנו נובעים מרבית ציוריה ושאליו הם שבים, הוא תמיד הבית, שדימויו הרוחני והדיאלקטי המועדף הוא החלון, שנמצא במרכזו. קיום הציור הוא כ”מצווה”, תרתי משמע – כל כולו חובה ודחף פנימיים, שעניינם אדיבות, שיתוף ונתינה שמעבר לאובייקט האמנותי ומעבר לחשיבות העצמית של האמן.