סלוצקאי-תמרי שרה « The Jerusalem Artists House - בית האמנים בירושלים


סלוצקאי-תמרי שרה



שרה סלוצקאי-תמרי, ילידת ירושלים – זכרונות ותולדות חיים

נולדתי וגדלתי בירושלים, בתוך המולה צבעונית של אוכלוסיה מעורבת דתות ומנהגים, בשווקים ובסמטאות של העיר העתיקה, במקום מגורֵי סבתי ודודתי. עברתי אין ספור פעמים בעולם של קולות וריחות, אורות וצללים מתחלפים בהפתעה, שלל צבעים מִשתנים כבתוך קליידוסקופ מרשים ומהמם של ההווי היהודי הפנימי החם יחד עם יחסי השכנות המגווָנים.
מן הגגות יכולתי להתבונן במסגדים ובכנסיות ובנוף של הרי יהודה שהשתרע סביב, מחוץ לחומות. בתי כפר ועצי זית בטונאליות שקופה, שמי תכלת ושמש לוהטת שעוררו בי תחושה של חופש ושל שייכות. אלה קבעו את תחילת דרכי בציור, וקשר זה לא נותק מעולם.
הגעתי וציירתי גם נופי ישראל אחרים: ימהּ של תל-אביב, מפרץ חיפה, נוף הכרמל, עכו והכנרת והסירות שעליהן. כל אלה נעשו חלק בלתי נפרד מהחוויה הישראלית שלי.
הנני בוגרת הקורס הראשון של ’בצלאל החדש‘. המשכתי בלימודי ב- Ecole des Beaux Arts בפריז. במשך שבועות רבים ציירתי את הכסאות שנמצאו שם בערב-רב בסגנונות של תקופות שונות. הם נראו כדמויות חיות ועוררו בי אינטריגה ועניין רב. ציירתי עד שהתרגלתי לאור ולצבעוניות החדשה, אז יצאתי לרשום ולצייר את נופי פריז ורחובותיה. שם התחתנתי עם דב תמרי.
בשנת 1949 התקבלתי כחברה באגודת הציירים והפסָּלים בישראל והייתי בין מייסדי בית האמנים בירושלים. לימדתי ציור בסמינר לגננות ’אשכולי‘ ובמוסדות אחרים, בבתי ספר עממיים ובשעורי ערב במשך קרוב ל20- שנה. בזמן זה גם ילדתי את שלושת ילדינו.
עלה בגורלנו לשהות תקופות ממושכות פחות-או-יותר בצרפת, בברזיל, בארה”ב ובהולנד. בכל מקום באתי במגעים אנושיים ואמנותיים. משנת 1962 נאלצנו לעבור לחו”ל והתגוררנו בבאפלו, ניו-יורק. הוקסמתי מ’הקיץ האינדיאני‘ – תקופת שלכת ממושכת בשלל צבעים, שהעניקה לי נושא לציור לכל החיים. השתייכתי לאגודת הציירים במקום, הצגתי מספר תערוכות יחיד והשתתפתי בתערוכות קבוצתיות, אבל נוף ישראל ואנשיה היה תמיד חלק בלתי נפרד מעצם קיומי ומנושאי הציור שלי.
בסוף שנת 1986 חזרנו לירושלים. מאז אני גרה ועובדת במוצא עילית.

קורות חיים

נולדה בירושלים בשנת 1917
בוגרת הקורס הראשון של בצלאל החדש
למדה ב L’Ecole des Beuax Artes, Paris
חברה באגודת הציירים והפסלים בישראל משנת 1949
היתה בין מייסדי “בית האמנים” בירושלים
לימדה ציור בסמינר למורות וגננות, בבתי ספר יסודיים ושיעורי ערב למבוגרים
1963 עברה עם משפחתה לבופלו, ניו יורק והצטרפה לאגודת הציירים המקומית
חזרה לירושלים ב 1985
מתגוררת ועובדת במוצא עילית

תערוכות יחיד

1945 בית האמנים ירושלים
1945 גלריה ואן-מר אמסטרדם
1968 גלריה סיסטי באפלו ניו-יורק
1975 היכל וילקוקס באפלו
1979 גלרית קול באפלו
1987 בית האמנים ירושלים
1991 בית האמנים ירושלים
2006 הגלריה העירונית ירושלים

תערוכות קבוצתיות

תערוכות קבוצתיות
“בית האמנים”, ירושלים
מוזיאון חיפה
1965 בית הכנסת סיני, בופלו, ניו יורק
ארמון ווילקוקס, בופלו, ניו יורק
1975-76 גלריית אולברייט נוקס, ניו יורק
1987 מוזיאון תל אביב
2000 בית האמנים, ירושלים, תערוכת 33x 33

הערות לאחדים מנושאי הציור

ינשופים בבוקר: בימי ראשון נהגנו לקחת את ילדינו הקטנים לגן החיות, שם היה לי ’שיג ושיח‘ עם הינשוף. ניסיתי לבטא זאת גם בצורה אבסטראקטית.

השוק. בתקפת הלימודים ב‘בצלאל‘ וגם אחריה הרביתי לרשום בשווקים: מחנה יהודה, בתי בוכרים, השוק בחיפה וגם את זכרונותי מהשוק בעיר העתיקה, שקבע בי משקע מתמיד עד עצם היום הזה.

דמויות באופק: נזדמן לי לעבור על פני לוח מודעות ענק. הפלאקאטים שעליו היו קרועים זה על גבי זה והמקריות שבקריעתם יצרה מלאכת מחשבת אינטריגנטית. חשבתי לנצל אפקטים מעין אלה בציור, וסמוך לחוויה זאת יצרתי את ”דמויות באופק”.

כסאות. בעת לימודי בפאריז התגוררתי בסטודיה שהיה בה מלאי של כסאות. אלה עוררו את דמיוני והעלו אסוסיאציות מגוונות. זכורה לי אחת מהן – דמות של ’מוכר משקה קר‘ גוּץ אשר עמד בשעתו בשער יפו. אחד הכסאות היה ממש בעל פרופורציות זהות לאותו אדם והעלה אותו בזכרוני!

שלכת: ים של משחק מרשים של גוונים ואפקטים מדהימים, קומבינציות אבסטראקטיות ששב לתקופה ארוכה מדי שנה בשנה. ראיתי ונשמתי את הפתעותיה.

רישומי אקריליק בצ‘יקו על נייר חום כהה: לא מצאתי את עצמי במקום הזה והייתי אובדת עצות. שבתי אל הסקיצות של השווקים שנטבעו בי וגיליתי שנייר חום ייטיב לשרת אותי! ציירתי עליהם כארבעה חודשים.