תערוכות רצות « The Jerusalem Artists House - בית האמנים בירושלים

תערוכות רצות

נטע ליבר שפר,  ו' קצוות (פרט), 2019-2021, אדמה ופחם על בד. צילום אבי אמסלם

פתיחה:
חמישי, 25 מרץ 2021

נעילה:
שבת, 22 מאי 2021

מפגש גלריה:
שלישי, 6 אפריל 2021 17:00


ליבר שפר נטע

ו' קצוות

אוצרת: שלומית ברויר

 בעידן שבו כמעט כל היבט של חיינו ממופה, נטע ליבר שפר מציעה לצופיה מפה כאוטית, ואגב כך שומטת מידיהם את הקואורדינטות לניווט ואת העוגנים להתקדמות לינארית שיש לה התחלה, אמצע וסוף. ליבר שפר מציפה את קירות החלל ואת רצפתו ביריעות בד מצוירות באדמה ובפחם, ומכנסת אותן לכדי מיצב פנורמי של עולם קרוע ומשובש. המחווה הנדיבה, הגלומה לכאורה בפעולת הפרישׂה החושפת לעין כול מרחבים פיזיים או רעיוניים, אינה אלא מראית עין. בסמיכותם השרירותית, משל חוט הערב נמתח וכיווצם לכדי שכנות כפויה, שרק נס קפיצת הדרך כמו עשוי לחפות על פעריה – הדימויים והייצוגים חסרים כל עיקרון של סיבתיות, של עיגון במציאות או של נביעה לוגית.

מרסל תהילה ביטון ואניעם לאה דרעי, מראה חדש, 2021. צילום אריק פרייס

פתיחה:
חמישי, 25 מרץ 2021

נעילה:
שבת, 22 מאי 2021

מפגש גלריה:
שלישי, 20 אפריל 2021 17:00


ביטון מרסל תהילה ,דרעי אניעם לאה

פרסטיז׳

אוצרת: אתי אברג'ל

תערוכתן של האמניות, אניעם דרעי ומרסל ביטון, “פרסטיז’”, בנויה כמחזה לשלושה חדרים. שלוש מערכות, המורכבות ממיצבי וידיאו, מפיסול ומאובייקטים, קושרות מקורות השראה ביוגרפיים, תרבותיים ואמנותיים לכדי מיקרוקוסמוס אלטרנטיבי, שבו מתרחש משחק זהויות אסוציאטיבי, פארודי וגרוטסקי, לרגעים אוטופי, השואף למוסס את הדיכוטומיה בין קוטבי הדת והאמנות.

ציטוטים מטקסטים רבניים, טקסים ומנהגים, דרשות וסיפורים, אמונות, מיתוסים ומקורות ביוגרפיים חוברים למושגים ולמדדים אמנותיים ותרבותיים, לקודים אסתטיים, למשחקי מִגדר, לגינוני מעמד, ייחוס ושייכות, לצווי אופנה, לקאנונים של יופי ושל יוקרה, למידות נכונות ולקריטריונים היררכיים.


חנה יגר, ללא כותרת, 2018, צבעי מים ושמן על בד

פתיחה:
חמישי, 25 מרץ 2021

נעילה:
שבת, 22 מאי 2021

מפגש גלריה:
שלישי, 11 מאי 2021 17:00


יגר חנה

זמן ההמתנה ארוך מהרגיל

אוצר: דן אורימיאן

הציור של חנה יגר נע אל שולי החיים, נמשך אליהם, נאחז ברגעים אבודים, התקועים כמו החיים עצמם, מסריט אותם מקרוב. כמה אנו שונאים את מצב ההמתנה ויגעים ממנו. כמה אצה לנו הדרך, לא ברור לאן. כמה נמוך נוכל לרדת, משפילים מבט בתור המנוכר באולם ההמתנה, בוהים במסך בסיומו של עוד יום עבודה מפרך, שרועים במיטה בציפייה, שלעולם לא מתממשת, לגילוי של רגש אהבה אותנטי. אצל יגר, כולנו אנטי-גיבורים; גם סופרמן נשען שפוף, עייף וכבוי.

העבודות המוצגות בתערוכה – כולן מן השנים האחרונות, חלקן מתקופות סגר הקורונה – מתנקזות ונשפכות כנבואה קודרת אל האביב שבפתח. התקופה הזו, שכל כולה המתנה לשחרור, התארכה, ואנו נלכדנו בזמן, בתוך החדר, בתוך הבית, בתוך העיר, בגבולותיה הצרים של המדינה – שהפכו לחלל המתנה אחד גדול, סגור וכפוי, התלוי על בלימה.

שיר הנדלסמן, למי שייכת השמש? (פרט), 2021, וידיאו, 15 דק'

פתיחה:
חמישי, 25 מרץ 2021

נעילה:
שבת, 22 מאי 2021


הנדלסמן שיר

Born, Never Asked

אוצרת: נירה פרג

תערוכה בסדרת נדבך 22

מופעים מוקפדים, מדויקים ואפילו ראוותנים, מוצגים אצל שיר הנדלסמן מתוך עמדה של “אנטי גיבור”. הם עוטפים את שאלת הממשות או האנטי-ממשות ומשמרים אותה. ה”אסתטי” של שיר הוא הסביבה הבקטריאלית, שבה יכול ה”אנטי-גיבור” להתקיים במצב אובייקט/סובייקט נצחי. ה”אסתטי” הוא הקביים, בהם נעזר שיר; הוא המנגנון.

בעבודותיו בתערוכה מציע שיר מנגנון מקביל. בפסל הממונע שברי מאמץ, אבן גיר במשקל 200 ק”ג מעוטרת בחמישה פטישים, החוצבים בה ללא הרף. כל פטיש הולם בה פעם אחת מדי 10 שניות. החציבה אינה משמעותית, וכמעט אינה פוגמת באובייקט, אך היא בהחלט מנסה את כוחה.

ובעבודת הווידיאו למי שייכת השמש?, בה ביתו של הנדלסמן הוא אתר התרחשות לכל עולמו: תופעות טבע פלאיות מוצאות את מקומן בסלון שלו, במיטתו, במחסן ובחדר הרחצה. הוא מגייס את איתני הטבע לצִדו דווקא בצל מגפה, שבה הבדידות היא זו האמורה להבטיח את קיומנו.